איך מנהיגים משפיעים על מזג האוויר.
הבת שלי ממלצרת במסעדה.
היא הייתה בתקופה סופר קשה: בחינות בגרות, עבודות גמר, מחוייבות אישית, שיעורי נהיגה.... לא היה לה זמן לנשום.
אני ואבא שלה התחננו שתעזוב את העבודה. היא לא הסכימה בשום אופן.
היא היתה מוכנה לעשות המון וויתורים. פחות שינה, פחות בילויים, פחות חברים, פחות לימודים...
אבל היא בשום אופן לא הסכימה לעזוב את העבודה.
ובעבודה שלה, לא משלמים לה משכורת, לא תנאים סוציאליים, זו עבודה פיזית, קשה. לא מעניינת לא מאתגרת. זו עבודה במשמרות בשעות קשות, עם לקוחות שלא תמיד נחמדים אליה, ועדיין, היא בשום אופן לא הסכימה לעזוב את העבודה.
והסיבה היא אחת! הקשרים החברתיים.
מקום העבודה מבין שאין לו שום דרך לקשור אליו את העובדים מלבד הקשרים החברתיים.
זו הסיבה שהוא מעודד ומאפשר אותם.
הוא מתחזק שולחן מלצרים שהוא מספק אליו פינוקים בנדיבות כדי לעודד את המלצרים להגיע לפקוד אותו גם כשהם לא במשמרת, יוצר מפגשים וארועים גם מחוץ לשעות העבודה, וכששניים מתחברים למערכת זוגית של ממש, הוא לגמרי חוגג את זה. (בניגוד לכל כך הרבה חברות שדורשות מאחד מבני הזוג להתפטר).
קשרים חברתיים במקום העבודה,
הם הדבק הכי חזק שיש.
אבל, למרות כל הטוב הזה,
בכל פעם שהבת שלי חוזרת מהעבודה,
אני יכולה לדעת בדיוק מי היתה מנהלת המשמרת,
רק לפי מצב הרוח שלה...
פעם היא חוזרת עצבנית וממורמרת,
ופעם היא חוזרת קורנת ומאושרת.
זה אף פעם לא קשור לכמה היא הרוויחה באותה משמרת,
זה תמיד קשור אך ורק ל"מנהלת הישירה".
וכשהיא חוזרת עצבנית,
זה יוצר אדוות של עצבים,
היא רבה עם האחים שלה, איתנו, ההורים שלה, עם סבתא שלה..
עם כל מי שנקרה בדרכה..
וכשהיא רבה עם אבא שלה, והוא עצבני, אז הוא רב עם החבר שלו, ועם השכן,
וכך גם החבר וגם השכן ממשיכים להעביר את זה הלאה...
האדוות הן אינסופיות.
כי אנרגיות שליליות, בדיוק כמו אנרגיות חיוביות, זה משהו שהוא מדבק.
בדיוק ככה, אתם המנהלים, קובעים למעשה את מצב הרוח של העם כולו!!
העובדים שלכם לא משאירים בשער המפעל את איך שגרמתם להם להרגיש,
הם הולכים עם זה הביתה ומעבירים הלאה את האנרגיות שאיתם הם יצאו.
אז איך היה היום שלכם בעבודה?
עם איזה מצב רוח אתם חזרתם היום הביתה?
היא הייתה בתקופה סופר קשה: בחינות בגרות, עבודות גמר, מחוייבות אישית, שיעורי נהיגה.... לא היה לה זמן לנשום.
אני ואבא שלה התחננו שתעזוב את העבודה. היא לא הסכימה בשום אופן.
היא היתה מוכנה לעשות המון וויתורים. פחות שינה, פחות בילויים, פחות חברים, פחות לימודים...
אבל היא בשום אופן לא הסכימה לעזוב את העבודה.
ובעבודה שלה, לא משלמים לה משכורת, לא תנאים סוציאליים, זו עבודה פיזית, קשה. לא מעניינת לא מאתגרת. זו עבודה במשמרות בשעות קשות, עם לקוחות שלא תמיד נחמדים אליה, ועדיין, היא בשום אופן לא הסכימה לעזוב את העבודה.
והסיבה היא אחת! הקשרים החברתיים.
מקום העבודה מבין שאין לו שום דרך לקשור אליו את העובדים מלבד הקשרים החברתיים.
זו הסיבה שהוא מעודד ומאפשר אותם.
הוא מתחזק שולחן מלצרים שהוא מספק אליו פינוקים בנדיבות כדי לעודד את המלצרים להגיע לפקוד אותו גם כשהם לא במשמרת, יוצר מפגשים וארועים גם מחוץ לשעות העבודה, וכששניים מתחברים למערכת זוגית של ממש, הוא לגמרי חוגג את זה. (בניגוד לכל כך הרבה חברות שדורשות מאחד מבני הזוג להתפטר).
קשרים חברתיים במקום העבודה,
הם הדבק הכי חזק שיש.
אבל, למרות כל הטוב הזה,
בכל פעם שהבת שלי חוזרת מהעבודה,
אני יכולה לדעת בדיוק מי היתה מנהלת המשמרת,
רק לפי מצב הרוח שלה...
פעם היא חוזרת עצבנית וממורמרת,
ופעם היא חוזרת קורנת ומאושרת.
זה אף פעם לא קשור לכמה היא הרוויחה באותה משמרת,
זה תמיד קשור אך ורק ל"מנהלת הישירה".
וכשהיא חוזרת עצבנית,
זה יוצר אדוות של עצבים,
היא רבה עם האחים שלה, איתנו, ההורים שלה, עם סבתא שלה..
עם כל מי שנקרה בדרכה..
וכשהיא רבה עם אבא שלה, והוא עצבני, אז הוא רב עם החבר שלו, ועם השכן,
וכך גם החבר וגם השכן ממשיכים להעביר את זה הלאה...
האדוות הן אינסופיות.
כי אנרגיות שליליות, בדיוק כמו אנרגיות חיוביות, זה משהו שהוא מדבק.
בדיוק ככה, אתם המנהלים, קובעים למעשה את מצב הרוח של העם כולו!!
העובדים שלכם לא משאירים בשער המפעל את איך שגרמתם להם להרגיש,
הם הולכים עם זה הביתה ומעבירים הלאה את האנרגיות שאיתם הם יצאו.
אז איך היה היום שלכם בעבודה?
עם איזה מצב רוח אתם חזרתם היום הביתה?
